צבים

השבוע נכיר בעל חיים שכולנו פגשנו בטיול בטבע או בפינת החי. מוכר לכול, אך למרבה ההפתעה יודעים עליו ועל אורחות חייו מעט מאוד. בעל חיים שהוא "משוריין מהלך", שהפך לסמל שנושא את ביתו עמו לכל מקום וביתו הוא מבצרו. זהו צב היבשה המצוי.
בארצנו מתקיימים שני מינים של צבי יבשה – הצב המצוי וצב יבשה מדברי. מבין הצבים החיים במים ידועים צב הביצות, צב רך, צב ים ירוק, צב ים חום וצב ים גילדני. הצבים נמנים עם מחלקת הזוחלים וניזונים מצמחים (הֶרְבִּיבוֹרים). הם מהזוחלים הקדומים ביותר השוכנים בכדור הארץ. אבות אבותיו הקדומים של הצב הופיעו לפני כ-250 מיליון שנים, עוד לפני הדינוזאורים. הצבים הצליחו לשרוד ולהסתגל לשינויים ולתהפוכות אקלימיות ופיזיות שהתרחשו בכדור הארץ וגרמו להיכחדות מינים רבים של בעלי חיים וצמחים.
גם הצב הוותיק והסתגלן נתון באיום במקומות רבים עקב השינויים בתנאי הסביבה המתרחשים בכדור הארץ ובאזורנו. מה מאיים על קיומו של הצב? כמו בעלי חיים וצמחים רבים, גם הצב מושפע מהרס של בתי גידול ומקיטועם, מניצול יתר של משאבי קרקע ומים, ומציד לא חוקי. הוא נדרס על-ידי כלי רכב בכבישים ועל-ידי רכבי שטח בשבילים שבשטחים הפתוחים. צב היבשה רגיש במיוחד לשינויי האקלים ולמגמת ההתחממות הנמשכת באזורים רבים. מדוע? כמו ברבים ממיני הזוחלים, גם תהליך הרבייה של הצב מושפע מטמפרטורת הקרקע. לחום הקרקע בסביבת הקן בזמן ההדגרה יש השפעה מכרעת על מינו של הצב שיבקע מהביצה (הזְוִויג). אם מופר האיזון בין מספר הזכרים למספר הנקבות, המשך הקיום של הדורות הבאים נתון בסכנה.
איך מבדילים בין צב זכר לצב נקבה? הצב הזכר הוא בדרך כלל קטן יותר, יש לו זנב ארוך יותר ומעין קיעור באזור הבטן התחתונה, שמקל עליו את הקשר הפיזי עם הנקבה. בכל הטלה נוצרות שלוש–חמש ביצים. ההזדווגות של הצבים נערכת פעמים בשנה – בסתיו ובאביב, אך הטלת ביצים מתרחשת רק בחודשים מאי–יולי. במקרים רבים נטרפות הביצים, בעיקר על-ידי תנים ושועלים, ואילו הצבים הצעירים נטרפים גם על-ידי עופות דורסים. טריפות אלה הן חלק מהתהליכים בטבע שנועדו לווסת את מספר בעלי החיים בכל שטח נתון. האיום על אוכלוסיית הצבים נוצר כשעל הטריפות מתווספים האיומים הלא-טבעיים שאותם ציינו. אורך חייו של צב מגיע לכ-60 שנים.
מחקר חדש שנערך ברמת הנדיב מנסה למצוא דרכים לשמור על קיומו של הצב המצוי. כאמור, מתברר שאנו יודעים מעט מדי על צב היבשה, ולמטרה זו צריך לשאול כמה שאלות מחקר בסיסיות. המחקר בודק אזורים עם מאפייני צומח וקרקע המהווים בתי גידול שונים, ומנסה לבדוק אילו מהם מועדפות לפעילות הצבים. בין היתר בודקים חורשות נטועות, אזורים המתאפיינים בצומח עם שיחים צפופים, אזורים שבהם הצומח דליל ושטחים פתוחים אחרים. אופי הפעילות של הצבים נבדק לאורך העונות השנה ובמשך היממה. חשיבות מיוחדת יש למידע על מיקום ההטלה של הביצים, משום שכך יוכלו מנהלי השטחים הפתוחים לתכנן את אופי השטח וליצור או להשאיר את התנאים המועדפים על הצבות להטלה. ההנחה היא שאם נדע טוב יותר היכן ובאילו זמנים פועלים הצבים, נוכל לנהל טוב יותר שטחים פתוחים ושמורות טבע לטובת הצבים. לצורך המחקר, צבים שנמצאים בשטח נבדקים ולשריונם מודבקים שבבי מתכת (שאינם מפריעים לפעילותם). בעזרת מערכת מעקב ממוחשבת GPS אפשר לעקוב אחריהם ולדעת את מיקומם בכל עת.
המחקר נמצא בראשיתו. לתוצאותיו יש חשיבות רבה, בין היתר לתכנון הסביבה הקרובה לרמת הנדיב, שיאפשר את המשך רציפותם של השטחים הפתוחים מסביב. כך אולי נצליח להגדיל את סיכויי הישרדותם של הצבים ושל מינים אחרים של בעלי חיים שעל חלקם סיפרנו בטור זה.
רבים נוהגים לאסוף צבים ולגדלם בחצר הבית או בקופסאות קרטון בתוך הבית. חשוב מאוד: אם אתם רואים צב בבקשה הניחו לו לחיות בטבע. כשאתם רואים צב באזור שאינו סביבתו הטבעית, שחררו אותו בשטח פתוח רחוק ככל האפשר מכביש. אנו מקווים לחזור ולספר על הצבים כשנפיק מידע נוסף מהמחקר הנערך ברמת הנדיב.