 |
| ניהול וממשק | ||
|
ניהול השטח ופעולות הממשק ( Management - ניהול משאבי הטבע) הננקטות נועדו להבטיח את קיומם של אוכלוסיות בעלי החיים הצמחים והנוף האופייניים ואת שימוש הציבור בשטח והנאתו מערכיו. פעולות הממשק והניהול כוללות את ההיבטים המפורטים באתרים הבאים: מניעת שריפות, טיפול יערני, טפול בצומח הטבעי, רעיה, טפול בבעלי חיים הכולל שמירה, השבה ומעקב. פעולות נוספות נעשות כדי לספק שירותים לקהל המבקרים ובהן: פריצה ואחזקה של שבילים, שילוט והכוונה, פיתוח אתרים לביקור, אחזקה שוטפת של השטח ושמירה על ניקיונו. |
||
|
מניעת שריפות שריפות היער והחורש הפוקדות אותנו בארץ כמעט מידי שנה אינן טבעיות. שריפות אלה נגרמות בידי אדם בשוגג או במזיד. לעיתים שריפות אלה מתפשטות מאזורים עתירי צומח (יערות נטועים, שמורות טבע) ופוגעים ביישובים סמוכים, ולעיתים כוון האש הפוך: מהישובים לאזורי הצומח. |
|
|
טיפול יערני גני רמת הנדיב, אשר משתרעים על שטח בן 4,500 דונם, נחלקו בעבר לשתי יחידות צומח עיקריות: האחת שטחי צומח טבעי של בתה, גריגה וחורש בשטחים שאינם מתאימים לחקלאות, והשניה שטחים חקלאיים לשעבר באותם מקומות הניתנים לעיבוד. בשטחי הצומח הטבעי ניתן להבחין במספר יחידות צומח, שהעיקריות הן: שטחי שיחים בינוניים בהם שולטים שיחי בר-זית בינוני ואלת מסטיק, שטחים ייחודיים בהם מופיע אלון מצוי, ופרטים בודדים טבעיים או נטועים בעבר של אלון התבור. |
|
|
רעייה החורש הים-תיכוני בישראל עובר התאוששות ניכרת בעשרות השנים האחרונות. ניתן לייחס שינוי זה בעיקר לאכיפת מדיניות של שימור וצמצום ניכר של רעייה וכריתה. בצד התוצאות הרצויות של התאוששות מרשימה זו, היא מעוררת גם בעיות וקשיים. |
|
|
הטיפול בצומח הטבעי הטיפול בצומח הטבעי ברמת הנדיב הוא נושא אשר בו קיימת התלבטות מתמדת. מחד גיסא, גישה הגורסת אי התערבות תוך ציפייה שהטבע "ייעשה את שלו" עם הזמן. כלומר: הנוף יתפתח משלב מדוכא ונמוך לתצורת צומח גבוהה ומורכבת. ומאידך גיסא הצומח המעוצה בישראל מתפתח בכיוון ברור – הגדלת כיסוי וסבך ויצירת נוף סגור. |
|
